״כשבנו את Brooklyn Bridge, אף אחד לא ידע אם הוא בכלל יחזיק.
זה לא היה פרויקט רומנטי – זה היה ניסוי מסוכן.
העובדים ירדו לקרקעית הנהר בתוך תיבות ברזל אטומות,
עם לחץ אוויר מטורף.
חלק מהם יצאו משם משותקים,
חלק איבדו את השפיות,
וחלק… לא יצאו בכלל.
את זה קראו אז ‘מחלת הקייסונים’ –
היום אנחנו מכירים את זה כ־מחלת דקומפרסיה.
אבל הציבור לא ידע כלום.
השמועות בעיר היו שהגשר מקולל.
🐘 ואז העיר עשתה דבר מטורף
ביום הפתיחה, 1883,
אנשים פחדו לעלות על הגשר.
הם עמדו פה, הסתכלו – ולא זזו.
אז העירייה הביאה קרקס,
והעבירה על הגשר 21 פילים.
רק אז האנשים האמינו.
😱 והפחד חזר
כמה ימים אחרי הפתיחה –
מישהי צעקה שהגשר קורס.
הייתה בהלה, אנשים נמחצו,
12 בני אדם מתו –
בלי שהגשר זז אפילו מילימטר.
ומאז ניו יורק הבינה משהו עמוק:
לא מספיק לבנות גשר חזק –
צריך לבנות אמון.
